ארגז הכלים של אמא

תיאטרון האינקובטור – כל ההצגות לחודש הקרוב

0

תיאטרון האינקובטור הירושלמי הוקם בשנת 2005 ומאז קיים מעל 1300 הצגות ומופעים מקוריים, וזכה להכרה של מוסדות תרבות ציבוריים. להצגות של התיאטרון יש סגנון מיוחד, חתרני ושונה מההצגות הקלאסיות. צפינו בשתיים מהן, נהננו וממליצים בחום:

תיכון מגשימים
מחזמר ראפ המספר את סיפורו של יואב, תלמיד חדש בתיכון הדמיוני "מגשימים", אשר נקרע בין הנאמנות שלו לעצמו לבין הרצון העז להיות שייך. מחווה בראפ לסרטי נעורים.
במאי וכותב ראשי: עמית אולמן. מילים ולחן: עומר הברון, עמית אולמן ועומר מור. ע. במאי: עומר הברון. מעבד מוזיקלי: עומר מור.
משתתפים: גלי אשכנזי, דורון גוברמן, סימה ברמי, עומר הברון, עומר מור, עמית אולמן, עמרי הכהן, רוני מרקביץ, רועי דורון ורני אלון.

מה חשבנו: 

הלכנו לצפות בתיכון מגשימים שתי בחורות בנות 30 פלוס, ולמרות שקהל היעד הטבעי של המחזמר הם חבר׳ה הצעירים מאיתנו בעשור, נהננו מאוד.

מדובר במחזמר קצבי וקליל שלא לוקח את עצמו ברצינות, עם טקסטים שנונים וכוריאגרפיה מתוקתקת. הסיפור הוא סיפור קלאסי של רב סרטי הנעורים: הבחור החדש שמגיע לתיכון המגניב של החבר׳ה עשירים מהמקום הנחות (העיר נס ציונה, במקרה הזה, שמושמת ללעג רק בגלל היכולת לחרוז אותה עם כל דבר), חוטף מהבריונים ושואף לזכות בבחורה היפה. הסוף של הסיפור במקרה הזה הוא הגון, לא קיטשי כמו בסרטי הנעורים, וזה מעולה.

השחקנים מצויינים וכריזמטיים, והם הסיבה העיקרית להצלחה של ההצגה והכיף הגדול שבצפייה בה.

חסרון אחד – קצת ארוך מדי. המחזמר נמשך 120 דקות שכדאי היה לקצר ל-90, כדי שהצופים יצאו מהאולם מרקדים ומלאי מרץ, ולא מפהקים ועייפים.

מומלץ! אם אתם צעירים או צעירים ברוחכם – רוצו לראות. אחלה רעיון לדייט אבא/אמא ומתבגר.

 

העיר הזאת – סיקור הצגה

"העיר הזאת" זהו מחזמר ראפ בלשי, שקטף הרבה פרסים והערכה, והוצג במדינות שונות בעולם. מחזמר? ראפ? הגדרה מעניינת שמעידה על הייחודיות של ההצגה.
כל הטקסטים בהצגה מלווים במקצב, מתחרזים ונאמרים בסגנון ראפ. למרות שזה יכול להישמע מתיש וחד גוני – בפועל זה לא, דווקא זורם ונעים לשמיעה.
הפן של המחזמר מתבטא בהצגה בקטעי שירה וריקוד מרשימים. ההפקה המוזיקלית היא ברמה גבוהה מאוד – הנגינה, השירה, ליווי הטקסטים. השחקנים מצויינים וכריזמטיים, ומצליחים לשלב את הפן הקומי/דרמטי הנדרש בדמויות שלהם בהצלחה רבה.

סיפור המעשה הוא בנאלי ונשען על חקירת רצח של צעירה, חקירה שמסתבכת ומפתיעה. במרכז המחזה עומד הבלש ג׳ק, בחור ציני בעיר מושחתת, שנשבה בקסמיה של שרה בנט, אחותה של הנרצחת.

מדובר בסיפור מתח עם מספר רגעי שיא וגילויים מפתיעים במהלך ההצגה. דווקא הרגעים האלה הם חולשתה – התסריט מרפרף על הסיפור, לא מתעקב על אותם שיאי עלילה ולא מאפשר לצופים לעבד אותם. הוא ממשיך הלאה, עם קצב הראפ, לחרוז הבא. התחושה היא שהשפה והמקצב הנדרש הם החשובים ביותר ולכן יש התפשרות בתחומים אחרים. במחזמר ראפ שכזה אין מקום לפאוזות, הרהורים, הסברים. הטקסטים הם מבריקים: עמוקים ופילוסופיים, אך כאמור, נראה שהם אלה שעומדים במרכז והסיפור שמאחוריהם הוא פחות חשוב.

השטחיות הזו הפריעה לי בצפייה, כי אני מאלה שמחפשים את הסיפור. אבל כנראה רק לי, כי שאר הצופים באולם היו נלהבים. למרות שנהניתי – יצאתי עם תחושת פספוס מההצגה כי העטיפה היא כל כך מושקעת, מעניינת ומקורית, המשחק כל כך טוב, הטקסטים כל כך שנונים, אבל משהו הרגיש לי לא מספיק מעובד וחסר בפנים.

לסיכום – אם אתם מחפשים הצגה עם עומק בסיפור – כנראה שזה לא זה.
אם אתם מחפשים הצגה חדשנית, בקצב מוסיקלי מיוחד, קטעי ריקוד ושירה מעניינים ושחקנים מדהימים שיגרמו לכם לצחוק – העיר הזאת היא שלכם.

יוצרים ומבצעים: להקת הראפ  "המופע של ויקטור ג'קסון", עמית אולמן, עומר הברון ,עומר מור, דורית ליליין ורוני רוקט.

הכירו הצגות נוספות של תיאטרון האינקובטור:

הטרגדיה של מקבת

עיבוד ספוקן וורד (שירה מדוברת/ שירת רחוב) על פי ובעקבות המחזה המפורסם של ויליאם שייקספיר, המגולל את סיפורו המצמרר של מקבת – גיבור מלחמה סקוטי שרוצח את המלך והופך לשליט אכזרי. ההצגה מבוצעת על ידי שישה שחקנים/יוצרים שגם תרגמו ועיבדו את המחזה לכדי יצירה מוזיקלית משלהם, בהשראת סרטי אימה למיניהם ובהשראת סגנון הספוקן וורד והתרבות הנלוית לו. הצגה פואטית על פואטיקה בה המילים מעלות בני אדם לגדולה ומפילות אותם, בוראות עולם ומחריבות אותו.

הבמאי הינו מחלוצי השירה המדוברת בישראל וממקימי הארגון "פואטרי סלאם ישראל" המארגן תחרות שירה מדוברת ברחבי הארץ. כמו כן חבר בלהקת "המופע של ויקטור ג'קסון" איתם כתב את ההצגה "העיר הזאת" (מחזמר ראפ שרץ כבר שנה וחצי בישראל וזכה לשבחים רבים) אשר גם אותה הוא ביים.

רב המשתתפים הינם משוררי במה בפני עצמם המופיעים עם שיריהם באירועי שירה למיניהם והם מהבולטים בקהילת הספוקן וורד ההולכת ומתפתחת בארץ.

רעיון ובימוי: עמית אולמן , ע. במאי: יפתח ליבוביץ' , מתרגמים, מעבדים ומשתתפים: דנה ידלין, עמית אולמן, עומר הברון, יפתח ליבוביץ', דניאל שפירא ויוסף אלבלק
עיבוד ותרגום חדש של המחזה הקלאסי של שייקספיר, מבוצע ומתורגם על ידי 6 שחקנים יוצרים.
סיפור אימה על גיבור מלחמה סקוטי שרוצח את המלך והופך לשליט אכזרי.

שחקנים: עומר הברון, עמית אולמן, דנה ידלין, דניאל שפירא, יפתח ליבוביץ', יוסף אלבלק.

פואטרי סלאם

ערב שירה, הייד פארק, תיאטרון וראפ. משוררים ומשוררות יעלו בזה אחר זו עם קטעי ספוקן וורד, שירת רחוב, נבואות, מונולוגים וסודות, פרי עטם ומנבכי מוחם הפואטי. שמונה משתתפים, שני סיבובים, ומיקרופון זהב אחד ויחיד – והקהל מחליט: מי מהמשוררים יזכה בו הערב?

חוויה של מילים, דעות ווידויים, בליווי מוזיקה חיה.

מה שחשוב באמת

זוג צעיר משתלט על דירה של זקן, שני חיילים נכנסים לאוהל אחד עם זונה ונשק בלילה שלפני מלחמה וקוסם שמגיע לביתם של זוג נשוי ליום הולדת של חשבון נפש. כולם רוצים לחיות, זה נכון, אבל בתוך תוכם כולם רוצים הרבה יותר.

מה שחשוב באמת, שלוש קומדיות טראגיות קצרות על הרצון לחיות את החיים שאנחנו רוצים לחיות.
במאי: אלי חביב. שחקנים: גבי עמרני, אריק עשת, פביאנה מיוחס, תום חגי, יריב קוק, רם מזרחי, יונתן פורת ויעל שטולמן. מוזיקה: עומר מור.

סטנגה

רוצים לצחוק? בואו סטנגה. ערב של סטנדאפ, מערכונים, שירים, ספוקן וורד, קרקס ובירה. חומרים מקוריים של יוצרים צעירים שיתנו בראש, יבעטו בבטן ויגרדו בגב 

חלפון 6

בעידן בו הסמארטפון הוא ידידו הטוב ביותר של האדם וחבורת אנשים מבוגרים יכולה לשבת ביחד, קבורים איש איש בסלולרי שלו, עובר רגב גונן טרגדיה "נוראית" – הוא מאבד את הסלולרי שלו בתאונת שירותים קטלנית.
רגב, כמו רבים וטובים לפניו, מתפתה לשדרג למכשיר המשוכלל ביותר שיש ומכאן והלאה הכל הולך ומסתבך…
שחקנים: גיא עמיר, חנן סביון, רותם בלוטניק, יעל שטולמן. כתיבה: גיא עמיר וחנן סביון. בימוי: אריק עשת. עוזר אמנותי אלי חביב. מוסיקה מקורית: נדב ויקינסקי. עיבוד מוזיקלי: עומר מור ונדב ויקינסקי. עבודה קולית: מאיה פנינגטון. עיצוב תפאורה: אלונה ויינשטיין. עיצוב תאורה: אדם רוטבליט. עיצוב תלבושות: חן הוד, סאונד: דדי נדה. מנהל הפקה: עירן פיטוסי.

להזמנת כרטיסים היכנסו לקישור הבא.

ללוח ההצגות והזמנת כרטיסים היכנסו לאתר של תיאטרון האינקובטור.

תמונה ראשית: צילום דדי אליאס