נדיה שם זמני, סרט ישראלי חדש, עולה למסכים בבתי הקולנוע ביום חמישי הבא (09.02.17) והוא שווה בהחלט את יציאתכם מהבית. צפיתי בו אתמול בהקרנת עיתונאים ונהניתי (כמעט) מכל רגע.
במוקד הסרט עומדת סיטואציה כל כך מתבקשת, שמפליא שלא עשו אותו קודם. גבר ישראלי טיפוסי, הנשוי באושר מזה 20 שנה, מגלה פתאום שאישתו האהובה מאיה, אם ילדיו, כוריאוגרפית מצליחה, היא בעצם ערביה ממזרח ירושלים החיה בזהות גנובה ונשואה למחבל נמלט. זו תמצית העלילה של נדיה שם זמני, שמסופרת דווקא מנקודת המבט של אישתו.
הסרט מלווה את נדיה, בחורה ערבייה, על פני 20 שנות חיים, משני עברי ירושלים – תחילה כערבייה במזרחה הצופה לשטחה היהודי ולאחר מכן כיהודיה בירושלים המערבית, הצופה אל עברה. חלק נכבד מהסצינות מצולמות במחסום שבין המזרח למערב. בכולן נוכחת נדיה, כמשל לזהותה ונפשה החצויות.
סיפורים על שינוי זהות תמיד יקסמו לנו. המשאלה לחיות חיים של מישהו אחר, טוב יותר, חזק יותר, נמצאת בכל אחד מאיתנו. כך חודר הסיפור הזה ללב – בסרט הזה, הופכת הבחורה המסכנה והנרדפת לדמות חזקה ונאהבת. זהו הנושא האוניברסלי, שמתורגם למציאות הישראלית – בחורה ערבייה מהשטחים הופכת בן רגע ליהודיה ישראלית. יתרון גדול של הסרט הוא ההתמקדות שלו בפן האנושי של הסיטואציה, כשהפן הפוליטי נשאר הרחק ברקע. הסרט ״נקי״, ללא אלימות ושפיכות דמים, ובכך הוא ממקד את הצופים בסיפורן של הדמויות.
חלק משמעותי בסרט עוסק ביחסים של אם ובתה – נדיה ואמה הערבייה, נדיה ובתה המתבגרת יעלי, כשגם ביחסים האלה נכנס קונפליקט הזהות.
הסרט כתוב ועשוי היטב, מינוס סצינת עירום מיותרת, זוויות צילום שניתן היה לעשות מעניינות יותר ולעיתים פאוזות ארוכות מדי, המתישות קצת את הצופה ולא משיגות את המטרה לשמה נועדו.
עם זאת, הסרט מרתק, ואחרי התחלה קצת איטית, הוא צובר תאוצה ומכניס את הצופים למתח. מומלץ, מומלץ בחום!
צילום תמונה ראשית: טליה גלון
בימוי
טובה אשר
תסריט
ענת אשר, טובה אשר
צילום
טליה "טוליק" גלאון
עריכה
יאיר אשר, טובה אשר
מוסיקה מקורית
רן בגנו
הפקה
אסתי יעקב-מקלברג, חיים מקלברג, רותי כץ
תותים הפקות בע"מ
שחקנים:
נטע שפיגלמן
עודד לאופולד
עלי סולימן
דני גבע
אלי קרן אסף
רובא בלאל עספור
ג'ון הרט
לא ניתן להגיב